<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך בר פדא</h1>
<h2>דף ה.</h2>
בר פדא יהודא היה שמו בכמה מקומות במדרש יהודה בן פדיה ויש מקומות פנא והיינו נמי בר פדא ובן אחותו של בר קפרא היה כדאיתא בהלכה שניי' דמעילה [ד' ע"ב] א"ל בר קפרא לבר פדא בן אחותי ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש התר שחיטה שנינו או התר זריקה ובויקרא רבה [פכ"ה] אמר ר' יהודא בן פדיה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא עמדת שעה אחת והלא בניך ממתינים לערלה שלש שנים כד שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי, ובר פלוגתא דר' יוחנן הוה בכמה מקומות בתמורה [י' ע"א] פ"א הל' אין ממירין אבריו בעוברי' ומקצתה הזכרתי למעלה בסדר ר' אפוטריקי ובטומאה חמורה עד לגר או לכלב נמי פליגי [בכורות כ"ג ע"ב] ובפלגס [חולין כ"ג ע"א] אי ספיקא הוא או ביריא הוא ומן האמוראים הראשונים היה ובנזיר [ה' ע"א] פ"א הל' סתם נזירות ל' יום גרס' בגמרא מה"מ אמר רב מתנא אמר קרא קדוש יהיה בגמטר' תלתין הוי ובכמה מקומות בתלמוד מייתא להא דרב מתנא, בר פדא אמר כנגד נזיר נזירות האמורים בתורה שלושים חסר אחת. ונ"ל אע"ג דהכא מקדים רב מתנא לבר פדא לאו משום דקא [קשיש] מיניה או משום דבר פלוגתיה הוא דבר פדא היה בארץ ישראל עם בר קפרא ור' יוחנן ורב מתנא תלמידו של שמואל היה כדאיתא בכמה דוכתי ובעשרה יוחסין [קדושין ע' ע"ב] במעשה דר' יהודה, אלא מה שמקדים רגילות התלמוד כך להקדים בני בבל לבני א"י, כדאיתא [ב"ק קי"ח ע"ב] בפלוגתא במנה לי בידך והלה אומר איני יודע וכההיא דמנחות [נ"ד ע"א] פ' כל המנחות באות מצה הל' לכמו[ת] (שהיא) [שהיו] או שהן בגמרא דאף היתה חסרה או יתירה דגרסינן התם רב ור' חייא ור' יוחנן אמרין דמשתערין כמות שהן, ר' שמואל ור' שמעון בר' ורשב"ל לכמות שהן, הקדים רב לר' חייא ושמואל לר' שמעון בר' וכההיא דהקומץ רבה במנחות [כ"ג ע"א] הל' שתי מנחות שלא נקמצו אמר רב חיסדא נבלה בטלה בשחוטה ור' (חנניא) [חנינא] אמר כל שאפשר לו להיות כמותן וכו' וכאלה רבות כי בר פדא מן האמוראים הראשונים היה כמו שכתבתי ורגיל לחלוק עליהם כדתניא במס' נידה [ס' ע"ב] פ' האשה שהיא עושה צורכיה הל' שלש נשים שהיו ישנות במטה אמר בר פדא כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות כל שבעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות כל שבעלה פטור טהרותיה טהורות ור' אושעיא [אמר] אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות וכו'. וגרסי' נמי בזבחים [י"ג ע"ב] הל' הפסח והחטאת אמר ר' יהודה בריה דר' חייא שמעתי שטבילת אצבע מפלגת בחטאת שמעה אילפא אזל אמרה קמיה דבר פדא וכו'. ואילפא כבר נכתב בסדר אילפא כי היה זקן מר' יוחנן ואפילו הכי אזל אמרה קמיה וכל היכי דגרסינן בתלמוד אזל ר' פלוני אמרה קמיה ר' פלוני מי שנאמרה השמועה לפניו הוא הגדול. הרי כבר ביררנו כי אין לתמוה אם התלמוד מקדים אחרון לראשון כי לפי הרגילות והתדירות היו לגורס אסקינן על הדא דבר פדא ופרכינן רב מתנא נמי (פליג מנזיר ונזירות) [נילף מנזיר נזרו] ופרקינן ההוא לדרשא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה שאין [כיין] רשות וכו' ובר פדא אמר לך ליכא חד מנהון דלא לדרשא מדההוא למנינא כולהו נמי למניינא.
הרי יש כאן לתמוה ההוא דגרסינן בסנהדרין [ג' ע"ב] שלשה מנלן דת"ר ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד וכו' עד הרי כאן שלשה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אמר ראשון (תחילות טומאות) [תחילה נאמר] ואין דורשין תחילות וסוגיא דשמעתא דכ"ע אין דורשין תחילות פי' אין דורשין תחילת למנין אלא לגופא וקרא יתירא דרשינן למניינא, והכי נמי אסקי' גבי פלוגתא דר' שמעון ורבנן דפליגי בשלישית אפילו טפח או רביע ומסקינין התם לכ"ע דלחד קרא לגופא. וכן ההוא דסנהדרין [ט"ו ע"א] ומגילה [כ"ג ע"ב] הקרקעות תשעה (וכאן) [וכהן] אמר שמואל כנגד עשרה כהנים האמורי' בפ' חד לגופא (וכו') [וכן] בשור שנגח ד' וה' בהל' שור האשה ת"ר שור שור שבעה להביא שור האשה והיתומים והאפוטרופסים בהל' שור האשה ת"ר שור שור שבעה להביא שור האשה והיתומים והאפוטרופסים והמדבר וההקדש והגר שמת ואין לו יורשים הרי ששה משום דחד דרשה לגופה, ובתחלת אלו נערות [כתובות כ"ט ע"ב] נער נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות תרי לגופה ואידך לדרשא, כל אילו הצריכו חד לגופא ולבר פדא כולהי קראי דכתיבי בנזיר לא מצריך חד לגופיה והיינו נמי דומיא דמלאכת ומלאכת שכתובים בתורה ארבעים חסר אחת כדאיתא במה טומנין [שבת מ"ט ע"ב] וביומא פרק אחרון [ע"ו ע"א] הני חמש ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמש ענויין האמורים בתורה, לטטפת לטטפת לטוטפות [סנהדרין ד' ע"ב] הרי כאן ארבע, קרנת קרנת קרנות [שם ד' ע"א] הרי כאן ארבע. בפ' שתי מדות במנחות [פ"ט ע"א] הלכה חצי לוג שמן לתודה דרש ר"ע בשמן בשמן בשמן למעוט משום ריבוי אחר ריבוי, ומשונה דרשה זו מכהן דכהן כהן דקרקעי. בקדושין [ע"ב ע"ב] פרק י' יוחסין אחר ההגדה ת"ר גר נ[ו]שא [ממזרת] דברי ר' יוסי ר' יהודא אוסר וכולי עד חמשה קהלי כתיבי והתם בדברי הכל [ליתא] לגופיה, ובהוריות [ה' ע"א] פ"א ועשו כל הקהל ת"ר ידעו שהורו וטעו מה שהורו וכולי עד כיצד חטאו שני שבטים וכולי עד דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר וכולי עד מאי טעמא דרבי יהודה ארבעה קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל ור' שמעון תלתא קהלי כתיבי מעיני הקהל אורחי דקרא הכי ומשונה דרשה זו לדברי שניהם מתוכו (תוך) תוכו ותוך תוכו והתם מסיק ור' מאיר קהל הקהל לא דריש וכן ההיא דשבועות [י"ד ע"א] שלהי פ"א אשר לו משלו הוא מביא וכתיב תלתא לו וכולהו למיעוטא, ובמכות פ' אלו הן הגולין [י"א ע"ב] נגמר דינו בלא כה"ג וכולי עד שנאמר שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא (דירתו) [קבורתו] ובתוספתא דמכות [פ"ב] ראב"י אומר מה תלמוד ג' פעמים (שנה) [שמה] וכולי, בזבחים [ס"א ע"ב] פ' קדשי הקדשים שמעתיה קמייתא ראב"י אומר מה ת"ל אבנים ג' פעמים ואמזבח קאי בפ' אחרון דסדר יומא [פ"א ע"א] גמר' אכל ושתה בהעלם אחד חמשה קראי כתיבי במלאכה וכולהו לדרשה ובפ"א דכריתות [ד' ע"ב] הלכה האוכל דם ופגול אמר רבא חמשה לאוין האמורים בדם למה וכולהו לדרשה, מיהו הני לא דמו דהא לאו למניינא אתא דהיינו דומיא דפ"א דשבועות [ז' ע"א] שלש כריתות בשלמ' למה, בנדה [י"ט ע"א] פרק כל היד דמיה דמיה הרי כאן ארבע פירש ארבעה מיני מראות דמים, סוטה [כ"ח ע"א] פרק כשם שהמים בודקין ונטמאה ונטמאה ונטמ' ובאו ובאו ובאו שיתא קראי כתיבי ובפ' עגלה ערופה [שם מ"ד ע"ב] ובפ' [קמא] דסנהדרין [י"ג ע"ב] וסמכו שנים וכולי, בסדר יומא [כ"ה ע"א] פרק שני שעירים הל' אחרונה ובזבחים [ק"ה ע"ב] הל' אחרונה דפ' טבול יום להלן אתה נותן לו חוץ לג' מחנות וכולי דג' מחנות האמורה בג' פרשיות דלא צריכי אלא ללמד (אלא) ליתן להם מחנה שלישית כל הני לא מצריכין לגופה בשלמא ונקרב בעל הבית אל האלקים משום מומחין אפקיה בלשון אלקים דאי כתיב משפט לא הוה משמע מומחין וכן נמי צריך למכתב ישיבת סכות כפשוטיה דקרא דסככה משמע, דופן לא משמע, ואינך סכות בעל כרחין למנינא למר כדאית ליה לר' שמעון ולרבנן כדאית להון, וכן ההיא דסנהדרין ומגילה איצטריך לאשמועינן דבשומת הקדש כהן בעינן הלכך חד קרא איצטריך לגופה ואידך למנינא, ושור שור שבעה חד איצטריך לגופא למילף שור שור משבת ויתורא למנינא, וכן נערה ובתולה צריכי לקנס לאפוקי בוגרת ובעולה ויתורא לדרשה, (כגון) [וכן] מלאכה דכתיבי גבי שבת לא איתפריש לן מהו מלאכה כיון דכתיבא מלאכת עבודה ברגלים ור"ה שמע מינה דיש מלאכה שהן חשובה לעניין שבת אע"ג דאינן עבודה. והילכך כיון דשבת כתיב' מלאכה בסתם צא ולמד איזו היא מלאכה חשובה וסמכום בחשבון מלאכות סתם שבתורה ולא שייך למימר הכא חד לגופא דאין הכלל ביאור על המלאכה ממש אלא לחשבון וכן נמי נזיר הכתוב בנזיר עקרו נדר ואפקיה בלשון נזר ונזירות למסלק כלהון למניינא וכן נמי חמשה ענויין דיום הכיפורים כיון שלא פירש הענוי בפירוש אלא סתם לן הכתוב עינוי וסתמא בחמשה מקומות הלכך כולהו במניין ענויין כתיבי וישמע חכם ונבון להוסיף לקח להשיב אלו החלוקות, ותוכו תוך תוכו בעל כרחין כיון דכתיב בהדיא וכלי חרס אשר יפול מהם איצטריך הכתוב לכתוב בו תוך דאי לא הוה אמינא נילף מכלי שטף ובמגע הילכך איצטריך חד לגופא וכולהו ג"כ בענין זה ולא צריך למתמה וקצרתי בדברים כדי להבין דבר מדבר. ובר פדא רבו דעולא כההיא דפ' האומר לשלוחו בקדושין [נ"ד ע"ב] אמר עולא משמיה דבר פדא אומר היה ר' מאיר הקדש [בשוגג] אין מתחלל ובירושלמי דקדושין [פ"ב ה"ז] עלה דהא אמר עולא משם ר' פדייא ובנדרים [כ"ח ע"ב] פרק ארבעה נדרים הרי נטיעות הללו קרבן וכולי עד ואין להם פדיון ובגמרא ולעולם ופליגי בר פדא ועולא, ובכמה מקומות פליג על רב ועל ר' יוחנן ואפילו על ר' ינאי בההיא דתמורה בג' וכולי.
